מוקסה ברפואה הסינית

מוקסה היא כלי טיפולי ברפואה הסינית, שימוש במוקסה משמעו שריפת צמח הלענה על גוף המטופל או בקרבתו, באזור נקודות הדיקור.

 

צמח הלענה נחשב מר, חריף ומחמם. בשרפתו הוא מייצר חום מתון.

הפקת המוקסה נעשית על ידי קטישה ועיבוד של עלי לענה יבשים לכדי "צמר" עדין, שלאחר מכן מאוחסן ומתיישן לקראת שימוש עתידי.

 

הסיבה ליישון הצמר היא משום שצמר מוקסה מיושן מכיל פחות שמנים נדיפים שבעת ההתלקחות יגרמו ליצירת חום עודף.

 

בכתבים הקלאסים של הרפואה הסינית ניתן לראות ששימוש במוקסה נעשה לטיפול במגוון בעיות בריאות:

 

חימום הערוצים וסילוק קור:

הכוונה היא לבעיות בריאות הנגרמות על ידי חדירת קור (ממשי או מטאפורי) המפריע לזרימת הצ'י והדם בערוצים ועשוי לגרום למשל ל: כאבי פרקים, מחזור חודשי לא סדיר או חסר בנשים, כאבי בטן, בעיות בעיכול, בקע מסוגים שונים ועוד.

 

תמיכה ביאנג ובצ'י המקורי של האיבר:

ישנן בעיות רבות הקשורות לחולשה או תפקוד חסר של איבר מסוים (ולאו דווקא לבעיה ביחסי הכוחות בין מספר איברים).

שימוש במוקסה יעזור לחמם ולחזק את הפעילות באיבר המטרה.

למשל – בחולשה משמעותית של הטחול \ הלבלב האדם יחווה חוסר תיאבון, בעיות בריכוז ובזיכרון, נטייה לשלשולים וכו'.

 

התרת הצטברויות והנעת הדם:

שריפת מוקסה על נקודות דיקור מאפשרת כניסה ממוקדת של חום לגוף.

באופן טבעי החום מעודד תנועה של נוזלים ודם באזור ומאפשר לפזר הצטברויות וקרישים.

שימוש בחום הממוקד של המוקסה כאמצעי לפינוי הצטברויות ניתן לראות למשל בטיפול בתחילתה של דלקת בשדיים או בפטמות אצל נשים, דלקות בבלוטות הלימפה (סקרופולה) וגוייטר (נפיחות בצוואר הנגרמת בעקבות התרחבות של בלוטת התריס).

 

רפואה מונעת ושמירה על הבריאות:

שריפת מוקסה על נקודות דיקור ייחודיות תורמות לחיזוק מערכת החיסון, שיפור החיות ושמירה על בריאות כללית טובה. יש האומרים גם מאריכה חיים.

טכניקה זו נעשית בזמן שהמטופל בריא – כ"טיפול תחזוקה", למשל לחיזוק הגוף לקראת החורף.

שיטות שימוש

 

כאמור, הרפואה הסינית מפרטת מגוון סיבות לשימוש במוקסה.

וסיבות שונות לעתים יצריכו שימוש בטכניקות יישום שונות, הנה חלק מהן:

 

מוקסה ישירה:

כשמה כן היא, נעשית על ידי שריפת הצמח ישירות על הגוף בנקודות דיקור בהתאם לצורך הטיפולי.

טכניקה זו נחלקת לשניים, הראשונה היא שריפת קונוסים גדולים יחסית לחימום איטי ועמוק של האזור או איבר המטרה.

והשנייה היא שריפת גושים קטנים של מוקסה (כגודל גרגר אורז) לחימום נקודתי ומהיר להמרצת זרימת צ'י בערוץ וחיזוק פעילות נקודת הדיקור.

 

מוקסה לא ישירה:

שריפת מוקסה כאשר ישנו גורם מטווח בין הגוף לצמח עצמו,

(למשל: ג'ינג'ר, שום, או מלח גס) הגורם המטווח נבחר בהתאם לצורך הטיפולי ואזור הגוף המבוקש.

ג'ינג'ר כגורם מתווך נבחר למשל לטיפול בכאבי בטן או הקאות. מלח לשימוש ממושך יחסית ולחימום כללי של הגוף. ושום יכול לשמש כגורם מטווח מצוין לטיפול בבעיות המשלבות טפילים או נפיחות מקומית.

 

מקל מוקסה:

בשונה מקונוס או גרגר אורז, במקל המוקסה נעשה שימוש בכדי לחמם תוואי שטח של ערוץ מסוים - בהנעת המקל הבוער לאורך הערוץ, או נקודת דיקור – בהנעת המקל הבוער מעל לנקודה ואף הדלקת המקל וכיבויו על הגוף (כאשר ישנו גורם מתווך ביון העור למקל עצמו).

 

מוקסה לחימום מחטי הדיקור:

שימוש בשיטה זו משלב הפעלה של שתי הטכניקות נקודה אחת.

בשיטה זו לאחר הדיקור מצמידים למחט גליל מוקסה ומדליקים אותו על מנת להחדיר חום באמצעות המחט אל נקודת הדיקור.

 

טכניקה זו שימושית במיוחד כאשר יש צורך בשחרור עמוק ובהנעה של חזקה של צ'י ונוזלים למשל בטיפול בחבלות, טראומה או קור עמוק.

 

 

 

מתי לא נעשה שימוש במוקסה

 

משום ההשפעה המחממת וההנעה שהמוקסה יוצרת בגוף, ישנם מספר מקרים בהם נעדיף שלא לעשות בה שימוש,

אלו הם:

  • מטופלים הסובלים מחום, וחולשה של יין ונוזלים.

  • לא נבצע שימוש אגרסיבי במוקסה בפנים, בראש או בקרבה לכלי דם ראשיים.

  • בנשים בהריון נעדיף להימנע משימוש במוקסה באזור הבטן, האגן והגב התחתון.

  • נימנע משימוש במוקסה באנשים הסובלים מאלרגיות עוריות או קיבים בעור.

רפואה סינית - מרפאת מלכיאלי

054 810 1 810